<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קצ"ו</h1>
<h2>דף נ.</h2>
שלא לעשות מלאכה בארבעה עשר בניסן מחצי היום ומעלה אסור בכל מקום, ומהנץ החמה עד חצי היום מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין, (ש"ע ולדידן מקום שלא נהגו לעשות ודוקא מלאכות גמורות), ובמקום (דף נ"ה) שנהגו לעשות עושין, ומכל מקום לא יתחיל במלאכה אף על פי שיכול לגמור קודם חצות אבל החייטין והספרין והכובסין מותרין, אבל שאר מלאכות דוקא אם התחילה קודם ארבעה עשר גומר ואם לאו לא (ש"ע וי"א ג' אומניות אפי' במקום שנהגו שלא לעשות מתחילין ועושין עד חצות ושאר אומניות אם התחילו מבעוד יום והוא לצורך י"ט עושין עד חצות והכי נהוג). ומוליכין (שם) ומביאין כלים מבית האומן בי"ד עד חצות (ש"ע כל היום) אף על פי שאינם לצורך המועד וגורפין זבל מתחת רגלי הבהמה ומוציאין לאשפה (ש"ע דוקא אם נתרבה בחצר) ומושיבין שובכין לתרנגולין. ואומר בירושלמי (פ"ד ה"א ותוס' נ' ע"ב ד"ה העושה) נשי דידן דנהיגי דלא למעבד עבידתא באפוקי שבתא לאו מנהגא וכן הא דאמרינן בפרק מקום שנהגו דאינו רואה סימן ברכה, לאו מנהגא פי' אין מנהג טוב, עד דתתפני סידר' מנהגא, בערבת' דשבתא לאו מנהגא, ממנחתאא) ולעילא מנהגא, ביומא דירחא מנהגא וכן נשי דנהיגי דלא למשתי חמרא מדעייל אב מנהגא. ר' אליעזר בשם רבי אבא אומר כל דבר שאינו יודע שמותר וטועה בו ונהג בו איסור אם נשאל מתירין לו ידע בו שמותר ונהג בו איסור אם נשאל אין מתירין לו. [סמ"ק סימן קצ"ו]. א) ואומר הר"מ ז"ל מרוטנבורק דמנחתא זו מנח' גדול' דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה, ודוקא סופרים שכותבים בשכר אבל מי שכותב פסקים או דבר צורך מצוה לעצמו מותר עד הערב.
